פרץ נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

פסק דין

לפני תביעה קטנה לתשלום תגמולי ביטוח על פוליסה לביטוח רכב.

אין חולק כי התובעת הינה בעלת רכב מס' רישוי 44-850-67 (להלן: "הרכב"). אין חולק עוד כי במועדים הרלוונטיים לתביעה ביטחה התובעת את הרכב בביטוח מקיף באמצעות הנתבעת.

על פי הנטען בכתב התביעה לרכב הותקן וו גרירה. ביום 25.6.2010 טוענת התובעת כי נגרם נזק לרכב עקב התקנה קלוקלת של וו הגרירה. בעקבות כך הגישה התובעת תביעה נזיקית כנגד המוסך שהתקין את וו הגרירה אך תביעתה נדחתה בפסק דין מנומק שניתן על ידי בית משפט לתביעות קטנו בחיפה במסגרת ת"ק 43389-12-10.

התובעת ניסתה לטעון טענות עובדתיות שונות וסותרות מאלו שנקבע במסגרת פסק הדין והקביעות שם מהוות השתק פלוגתא אזי העובדות שנקבעו שם ישמשו לצורך ההכרעה בתביעה הנוכחית.

העובדת על פי פסק הדין הם שהתובעת לאחר ששמעה רעשים פנתה למוסך בו הותקן וו הגרירה. הפניה הייתה כאשר לא הייתה רתומה לרכב עגלה. שם נאמר לה כי חסר אום אחד מהברגים המחזקים את וו הגרירה, אך טרם נגרם כל נזק. באותו מעמד התבקשה התובעת שלא לגרור באמצעות הוו עד לתיקון ומחר והיה זה יום ה' בשבוע התבקשה לחזור ביום א'. לאחר מספר ימים ' חזרה התובעת כאשר לרכב היה רתום נגרר ואז התלוננה כי אינה יכולה לפרק את הנגרר. לאחר בדיקה הסתבר כי וו הגרירה קיבל עווית כלפי מטה וגרם לנזקים ברכב.

עוד נקבע באותו פסק דין כי אחד מהברגים "נגזר" עקב עומס יתר של הנגרר ולא נפל עקב הברגה בלתי מחוזקת של המתקין. המשך הגרירה במצב זה הביא לנפילת מתקן וו הגרירה ולקריעת הפח. עוד נקבע כי התובעת המשיכה לגרור את הנגרר למרות האזהרה שקיבלה מהמתקין שלא לעשות כן עד לתיקון.

הנתבעת אינה חולקת על גובה הנזק אך היא דוחה כיסוי ביטוחי כאשר בפיה שלוש טענות:

א.האירוע שהוביל לנזק אינו אירוע תאונתי.

ב.הנזק נגרם במתכוון על ידי התובעת.

ג.התובעת לא פעלה להקטנת הנזק.

מפסק הדין שניתן בתביעה כנגד המתקין עולה כי התובעת פעלה ברשלנות עת המשיכה לגרור נאת הגרר בניגוד להוראות המתקין. אולם אין לומר, כפי שסבורה הנתבעת, כי התובעת פעלה במתכוון. על מנת שיקבע כי מבוטח פעל במתכוון על הנתבעת להוכיח כי המבוטח ראה את הנולד של התרחשות התוצאה בעקבות פעולתו והיה לו א הרצון להשיג את התוצאה. על המבטח להוכיח "מזימה ישירה" של המבוטח להשיג את אותה תוצאה. במקרה זה התובעת אמנם יכלה לראות את הנולד אך לא הוכח כי הייתה חפצה בתוצאה שאירעה. לכן די הטענה להידחות.

"מקרה הביטוח" מוגדר בפוליסה נשוא עניינו, בין היתר, כ- "תאונה מכל סוג שהוא". נשאלת השאלה האם הנזק שאירע במקרה זה נגרם כתוצאה מאירוע תאונתי?

כפי שנקבע בתביעה כנגד המתקין הנזק נגרם עקב העמסת יתר של התובעת על וו הגרירה וכן המשך שימוש בנגרר לאחר שהוזהרה לבל תעשה כן.

בפסיקה ניתן למצוא מספר לא מבוטל של מקרים בהם נקבע כי אירוע שאירע עקב "פגם שבטבע הבריאה" לא נחשב לאירוע תאונתי ועל כן לא מזכה א המבוטח בתגמולי ביטוח. כך לדוגמא נפסק כי נזקים הנובעים מהיחלשות ש בטון עקב עיכוב בפריקתו אינו מהווה אירוע תאונתי (ת"א (מחוזי חיפה) 10432/97 מ.ג.מ.נ. חברה לעובדות הנדסיות בע"מ נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]) או אחסון תרופות של בתנאי קירור (ת"א (מחוזי ת"א) 1595/01 שירותי בריאות כללית נ. המגן חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]).

על פי ספרו של אליאס "דיני ביטוח" ניתן לסווג לשתי קטיגוריות את המקרים בהם נקבע כי לא מדובר באירוע תאונתי: הראשונה, מתייחסת לתכונות הנכס הטבועות בו כגון נזק שאירע עקב עייפות החומר. השניה, כאשר הנזק אירע בשל תכונה הטבועה בנכס אליה התווסף מעשי רשלני של המבוטח, כפי שאירע במקרה הניצב לפני (ראה אליאס עמ' 415). ההיגיון מאחר הקביעה כי גם בקטגוריה השניה אין המדובר באירוע תאונתי נעוץ בכך שרשלנות המבוטח הובילה במקרה זה באופן ודאי לקרות הנזק. בעוד שבמקרים אחרים בהם על אף רשלנות המבוטח נקבע כי מדובר באירוע תאונתי נדרש גורם זר מתערב. כך לדוגמא אי אחסנת תרופות על ידי מבוטח עקב רשלנות גרמה בוודאות נזק לתרופות ועל כן אינה מהווה אירוע תאונתי. בעוד שאי נעילת בית ברשלנות על ידי מבוטח וכתוצאה מכך רכשו נגנב מהווה אירוע תאונתי שכן היה גורם זר מתערב בדמות הגנב שהזדמן לשם וגנב. לא ניתן לומר כי אי נעילת הבית גרמה בוודאות לנזק אלא רק הוסיפה סיכון.

בבואי ליישם א העקרונות הנ"ל לענייננו הרי נסיעת התובעת לאחר שהוזהרה לבל תעשה כן הייתה רשלנות שהביאה בוודאות לאירוע הנזק ועל כן לא ניתן לומר כי מדובר באירוע תאונתי המזכה אותה בתגמולי ביטוח.

משכך לא אירע "מקרה הביטוח" ודין התביעה להידחות.

לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.